זה קרה בחודש יולי 2004.

היה חם מאוד וחזרתי מנסיעה מהדרום.

הייתי די מחורמן ופינטזתי לעצמי איך אני מוצא לי טרמפיסטית חמודה כדי שאוכל לקרוע לה את הצורה.

כבר למעלה משעתיים שאני על הכביש וכל מכונית שעוברת לידי עם נשים רק מגרה אותי יותר ויותר.

לאחר שעתיים וחצי של נסיעה כשכבר לא האמנתי שאמצא לי טרף קל זה קרה בדקה התשעים, כשחלפתי על פניה, הבחנתי שהיא יושבת שם על המדרכה בטרמפיאדה.

אסופה בתוך עצמה, מכונסת.

רגליה היו אסופות אל החזה שלה, מחבקת אותן בזרועותיה וראשה שמוט קצת כלפי הברכיים.

תוך כדי שאני חולף על פניה לחצתי על דוושת הבלם, ועצרתי את המכונית כעשרים מטר קדימה יותר.
 
זרם המכוניות בכביש הקשה עלי את הנסיעה לאחור, אבל בסופו של דבר הגעתי אליה, ופתחתי את החלון:
 
'את מחכה למישהו?'
'לא, כן, לא יודעת ...'
'לאן את נוסעת?'
'לשום מקום ... לכל מקום שתיקח אותי.'
'בואי, תעלי.'

היא פתחה את דלת המכונית, ודחקה את גופה הצנום אל המושב שלצידי.
 
חצאית מיני צמודה חולצת בטן צמודה ונעלי סניקרס.
 
שערה השחור אסוף בגומי.
 
במהירות רכסה את חגורת הבטיחות, וישבה בשקט כשידיה נתונות בין ירכיה הצמודות זו לזו.

מדי פעם הגניבה אלי מבט בזווית עינה, אבל ישבה כשראשה קצת שמוט, מושפל כזה.

'לאן ניסע?'
'לאן שזורם לך.'
'באמת?'
'כן.'
 
היבטתי בה, היה לה מראה צעיר, בת פחות מעשרים.
 
אבל התנהגותה היתה יותר בוגרת, שקטה כזאת, לא פרועה.
 
לא ידעתי איך לאפיין אותה, היה לי מוזר כל העניין.
 
'איך קוראים לך?'

'אורלי - אבל 'תה לא חייב, ת'יכול לקרוא לי איך שבא-לך.'
'זה שם מאוד יפה, אבל קצת שם ארוך ... אקרא לך - לי'

היא הרימה את פניה אלי לרגע, וחייכה:
'טוב, אני לי, תודה.'
'תודה על מה?'
'שנתת לי שם.

צחקתי, גם היא צחק.

'אני יכולה להוריד את הנעליים?'
'כן, בכיף'...
אחרי שחלצה את נעליה, קיפלה את הרגליים, וישבה ישיבה מזרחית על המושב.

גבה היה זקוף קצת, וידיה רפויות.
 
ראשה היה שעון לאחור, על מסעד הכסא, מועך את הקוקו שלה.

המשכתי לנהוג את הרכב בדממה.

הרדיו היה מכוון על  רשת ג', משמיע מחרוזות של שירים ישראלים.
 
במהלך הנסיעה אני תוהה לעצמי בשקט:
 
אז מה יש לי כאן לצידי? הרפתקנית שנוסעת לטייל? מישהי שמחפשת סטוץ? מה הקטע שלה?
 
ואז שאלתי:
'אם רצית טרמפ, למה ישבת שם בצד ולא ניסית לעצור'?
'חיכיתי שיגיע הבנאדם הנכון.'
'ואיך תדעי שהגיע?'
'עובדה שהגעת.'
'אבל אני סתם במקרה עצרתי, כל אחד אחר היה גם כן יכול לעצור.'
'עובדה שאחרים לא עצרו, ואתה כן עצרת.'

כל מיני מחשבות מתרוצצות לי בראש. 'הבנאדם הנכון' היא אמרה, למה היא מתכוונת?
עוד מספר קילומטרים חלפו לפני ששאלתי שוב:

'מה זאת אומרת 'הבנאדם הנכון'?'
'זה שייקח אותי.'
'ייקח אותך לאן?'
'לאן שבא לו.'
'אבל לאן את רוצה לנסוע? אין לך מקום שאליו את רוצה להגיע?'
'יש לי, אמרתי לך - אני רוצה לנסוע למקום שאליו אתה רוצה להסיע אותי '.
'אבל את לא יודעת איפה זה בכלל.'
'זה בסדר אני סומכת עליך.'

התחיל לרדת ערב והחל להחשיך - השמש לקראת השקיעה הייתה אדומה וגדולה
'תראי כמה השמש יפה. אמרתי לה.
לי הסבה את ראשה והביטה אחורה אל השמש:
'כן, היא מאוד יפה.'
'גם את יפה, אפילו יותר ממנה.'
היא השתתקה למשך מספר דקות, ואחר כך שאלה:
'אתה באמת חושב שאני יפה?'
'את מקסימה בעיניי.' - עניתי לה.

שוב חלפו מספר דקות של שתיקה והפעם אני שאלתי:
'את לא חוששת לנסוע ככה בטרמפ עם אדם זר? אולי אני אנסה לעשות בך משהו?'
'מה תנסה לעשות לי?'
'לא אמרתי שאנסה, שאלתי האם את לא פוחדת מזה....'
'לא פוחדת.'
'איך זה?'
'מה כבר תעשה לי?'
'את יודעת, אולי אנסה לאנוס אותך.'
'תנסה ...'
'מה תעשי? תרססי עלי גז מדמיע?'
'נראה לך? מה נראה לך שאעשה? שאלחם או שאכנע?'
' מה אני רוצה?'
'אם תנסה לאנוס אותי, אתה רוצה שאלחם או שאכנע?'
'זה תלוי במה שאני רוצה?' - תמהתי בהדגישי את המלה 'אני'.
'כן.'
'את רוצה שאני אאנוס אותך?' - התפלאתי.
'אם בא לך, אתה לא חייב.'

כשהגענו למושב רשפון, לקחתי שמאלה בצומת הראשונה לכיוון הפרדסים.

אחרי קילומטר או שניים, שוב פניתי בדרך צדדית, שהובילה לתוך חורשה של אקליפטוסים.

הדרך הסתיימה והפכה לשביל עפר, אולם אני שהכרתי את המקום המשכתי.

לאחר עוד 10 דק' של נסיעה הגענו..... דוממתי מנוע ליד הבקתה שעמד במרכז היער.

שחררתי את חגורת הבטיחות והסתובבתי לעבר לי, והבטתי בה.

היא ישבה באותה תנוחה שלה, ברגליים מקופלות בישיבה מזרחית, ידיה בין רגליה, וראשה היה קצת מושפל.

'אז מה את אומרת? תתנגדי לי?'

'תחליט אתה.'
'את רצינית?'
'רצינית ביותר.'
'ואת תתנגדי לי.'

כאילו לחצתי על איזה כפתור....

לי פתחה את דלת המכונית, וזינקה החוצה.

קפאתי לרגע במקומי מופתע לגמרי מתגובתה.

אבל התאוששתי מהר, יצאתי בעקבותיה והתחלתי לרדוף אחריה.

הסביבה היתה מוכרת לי למרות החשכה, והיא היתה בנחיתות בשל היותה יחפה.

לאחר כשתי דקות של ריצה תפסתי אותה, ומשכתי בקוקו שלה.

'תעזוב אותי, תעזוב אמרתי לך.'

כמעט שעזבתי.

אני יודע שאתם מצפים שאומר לכם שידעתי שזה משחק, שהיא לא באמת מתנגדת.

אני לא יכול לומר את זה בלב שלם.

ההתנגדות שלה נראתה לי באותו רגע אמיתית.

אבל אני המשכתי.

תפסתי בכוח בשער שלה, והתחלתי למשוך אותה חזרה איתי.

כשראתה שאיננה יכולה להשתחרר, היא ניסתה להתקיף אותי.

חבטה בי, והחלה לשרוט אותי בחזה.

לכדתי את כף היד שלה בידי האחרת, ואחזתי אותה בבריח שלא נתן לה הרבה תנועה.

'אךךךך אךךךך זה כואב, תעזוב אותי.'
 
'אם לא תתפרעי, אני אדאג לא לשבור לך את היד.
 
אם תמשיכי להתפרע, היא תישבר.

הבחירה שלך.'
 
כשראתה שאין לה ברירה היא נכנעה ונלוותה איתה חזרה לבקתה.
 
כצפוי מצאתי את המפתח מעל אדן החלון הגבוה שבצידו האחורי, ובעודי מוביל את לי עימי חזרה לדלת אמרתי לה:

'את תעשי מה שאני אומר לך, את מבינה?'
 
'מה אתה רוצה לעשות לי? תעזוב אותי, די .. תעזוב כבר ....'
 
'סתמי ת'פה טינופת - וסטרתי בעוצמה על פניה.

פתחתי את הדלת, ודחפתי אותה פנימה בכוח.

מעוצמת הדחיפה, היא עפה קדימה ונפלה על רצפת הבקתה שהייתה מלאה בקש וחציר.

כמו גור חתולים מפוחד מיהרה וזחלה לפינה, והגנה בידה על פניה.

נכנסתי גם אני פנימה, סגרתי את הדלת מאחורי ונעלתי אותה.

כשגיששתי בידי אחר המפסק על מנת להדליק את האור שמעתי רחש חשוד.

אינסטינקט בסיסי דחף אותי לזוז הצידה, ולהתחמק מאלת הבייסבול שמצאה לי והניפה לעברי.

מצאתי את המפסק והדלקתי את האור.

לי עמדה מולי אוחזת ביד את אלת הבייסבול.

הקפתי את השולחן שעמד במרכז החדר, מתגונן מאחוריו.

ודחפתי בחוזקה את השולחן כלפיה, דוחק אותה אל הקיר.

לי נלכדה בין השולחן והקיר, בלי יכולת להיחלץ.

דחפתי עוד את השולחן, מוחץ את הבטן שלה.

'אתה משוגע, תעזוב אותי ...'

'אם לא תעזבי את המקל, אני מועך אותך ...' - איימתי תוך שאני דוחף את השולחן עוד בכוח עליה.

לי שמטה את המקל, ואני הרפיתי קצת את הלחץ של השולחן.

ניגשתי אליה, ואחזתי אותה בכוח ביד.

'מה אתה רוצה לעשות לי?' - שאלה באופן שלא הייתי יכול לפרש אחרת אלא פחד.

אני רוצה לאנוס אותך, לזיין אותך, בפה, בכוס, בתחת.'

'אבל למה? מה עשיתי לך? למה אתה עושה לי את זה?'

'כי ככה בא לי ....'

'בבקשה, אני פוחדת, בבקשה, אל תעשה את זה ...'

סטרתי בחוזקה פעמיים על פניה.

'תשתקי, אני לא רוצה לשמוע ממך הגה זה ברור?.'

לי השתתקה, ועמדה שם רועדת בדממה.

גררתי אותה מהקיר אל מרכז החדר.

אחזתי בשולי חולצתה ומשכתי מעליה.

ניסיתי להפשיט אותה בכוח, אבל היה התנגדה.

התפרים נפרמו, והבד נקרע קצת ולבסוף חילצתי ממנה את החולצה והשלכתי לפינה.

השדיים המדהימים שלה החלו לחרמן אותי.

שלחתי את ידי ותפסתי שוב בשער שלה, משכתי אותה מסובב אותה בגבי אלי.

יד אחת תופסת את הצוואר שלה, במעין חניקה, אם כי לא הידקתי, והיד השנייה תופסת את אחד מהשדיים שלה ומשחקת בפטמה.

היא ניסתה להיחלץ מהאחיזה שלי, ניסתה להסיר את ידי מעליה ונעצה את ציפורניה בגב ידי.

הידקתי את הכריכה סביב הצוואר שלה עוצר את הדם מלעלות למעלה אל הגולגולת עד שהרגשתי שהיא עומדת לאבד את ההכרה, ורק אז שחררתי.

היא נשמה בכבדות.

'טעות נוספות כאלה תעלינה לך ביוקר.' - אמרתי.

לי שתקה.

'תפתחי את כפתור המכנסיים שלך.'

'לא ....'

'תפתחי, אמרתי ...' - ושוב הידקתי מעט את הכריכה סביב הצוואר.

לי מיהרה לפתוח את הכפתור, ולאחר שהוריתי לה גם את הרוכסן.

היא פוחדת, היא משתפת פעולה. מה לעשות? ללכת לכיוון הזה? לשנות?

עזבתי אותה ודחפתי אותה לרצפה.

מעוצמת הנפילה נחבט ישבנה על רצפת העץ של הבקתה, אבל היא התגלגלה מעט אחורה ובלמה את הנפילה.

תוך כדי הגלגול שלה, התרוממו רגליה כלפי מעלה, ואני אחזתי בשני המכנסים שלה ומשכתי כלפי מעלה.

היא אחזה את חגורת המכנסיים, מנסה בכל כוחה להשאירם עליה, אבל אני כאילו שפכתי אותה החוצה מתוכם, והותרתי אותה כשרק תחתוני טנגה אדומים לעורה.

לי שוב הצטנפה, וניסתה לברוח לפינת החדר.

תפסתי את ידה וסובבתי אותה מאחורי הגב שלה. אילצתי אותה לעמוד מול השולחן, ואחר כך כופפתי אותה עליו.

דחפתי אותה כלפי השולחן, ויחד איתה את השולחן עצמו עד שהגיע לקיר הבקתה.

לא היה לאן לדחוף יותר.

תחבתי את אצבעותי לגומי התחתונים שלה, ותלשתי אותם בכוח. היא יבבה קצת.

'תשתקי, אמרתי, אני לא רוצה לשמוע אותך.' - סטרתי בכוח בכף ידי פעמיים על הישבן העגול שלה.

לא היה לה לאן לברוח, לא היה לה מנוס. היא היתה שם, לכודה בידי, שבויה שלי, נתונה לחסדי.

או לשבט זעמי.

הייתי מגורה מאוד, ולא יכולתי עוד להתאפק. פתחתי את מכנסי ונתתי להם ליפול למטה.

בעודי אוחז ביד אחד את ידה של לי מאחורי גבה, הורדתי קצת את התחתונים שלי, וחילצתי את הזין הבוער החוצה.

הרטבתי אותו בכמות נדיבה של רוק, והבאתי אותו לחריץ שבין פלחי העכוז המזמין שלה.

דעתי שלא אוכל להחזיק מעמד הרבה זמן, שאני עומד לגמור בכל רגע.

לפיכך, כיוונתי בידי את ראש הזין לפי הטבעת שלה, ובתנופה אחת דחקתי את עצמי פנימה בכוח.

לי השמיעה זעקת כאב חזקה, וניסתה ללא הצלחה לברוח.

אחזתי את המתניים שלה בשתי ידי, ומעכתי אותה ביני לבין השולחן.

התחלתי לנגוח בה באחוריה, דוקר אותה בכוח בזין שלי.

לאחר מספר לא רב של דחיקות כאלה, התפוצצתי בתוכה ויריתי היישר לבטנה מספר מטחים של זרע לבן וחם.

דמיינתי שגם היא גומרת יחד איתי. ואולי לא דמיינתי? ...

יצאתי מתוכה. האדרנלין בגופי הלך ושכח.

אולי גם קצת התביישתי במה שעשיתי.

היא עמדה שם עדין, שעונה על השולחן ללא ניע.

הבטתי בה, עומדת שם, רועדת, דמעות על לחייה.

'את רואה שאין לך סיכוי נגדי? שאת לא יכולה להתנגד לי?'

'כן ....'

'אז תיכנעי לי, תעשי מה שאני אומר לך, תפסיקי להתנגד.'

'אעשה כל מה שתגיד לי.'

טון הדיבור שלה היה עתה רך, המרדנות שהפגינה קודם נעלמה לגמרי.

כאילו היתה זו מישהי אחרת איתי שם בבקתה, ולא הנערה שהרגע אנסתי.

התיישבתי על כסא, וקראתי לה לבוא אלי.

לי התרוממה מעל השולחן, וניגשה ועמדה לפני כשידיה לצידי גופה.

ראשה היה מושפל כלפי מטה, כלפי הרצפה.

'תרדי על הברכיים שלך.' - ניסיתי.

היא ירדה.

את הזונה שלי עכשיו, את מבינה?'

'כן, אני הזונה שלך.'

'ואני האדון שלך.'

'כן, אדון.'

''תגידי אחרי - 'אתה האדון ואני הזונה'.'

'אתה האדון ואני הזונה.'

'יפה זונה שלי. ' - ליטפתי את הפנים שלה.

'קחי את הזין שלי בפה שלך, ותמצצי.

אוי לך אם תנסי משהו, את שומעת?'

'כן, אדון. אני לא מתנגדת יותר, אני עכשיו הזונה שלך.'

האם היא מין צעצוע כזה, שמכוונים אותו איך שרוצים? פעם מתנגדת,
פעם משתפת פעולה?

מה היא מבפנים?
 
מה היא רוצה?

לי מצצה לי את הזין.

בהתחלה המטרה היתה לנקות אותו מהגמירה הקודמת, אבל המציצה שלה היתה יותר מטובה.

היא הכניסה את כל הזין שלי פנימה לגרון שלה, עד שכמעט נחנקה, ורק אחרי שניות ארוכות היתה מוציאה אותו החוצה על מנת לנשום.

שפתיה, לשונה, ואצבעותיה שטיילו על הביצים שלי, ועל המפשעות עד לפי-הטבעת גירו אותי שוב, והזין שלי עמד מחדש.

'אני רוצה לגמור לך בפה עכשיו.'

'כן, אדון.'

'תבלעי כל מה שאני נותן לך?'

'ברור, אדון, כל טיפה.'

הגמירה הפעם היתה רכה יותר, פחות אלימה.

יכולתי לאחוז בשערותיה ולהצמיד את ראשה בכוח אלי, אבל לא היה בזה צורך.

היא בעצמה דחקה את הזין עד הסוף, ועיסתה את הגזע בלשונה.

באצבעותי לכדתי את שתי הפטמות שלה, וצבטתי.

לי השמיעה קולות של עונג בזמן שהזרמתי את זירמתי היישר לקיבתה.

לאחר שסיימתי היא החליקה את הזין לאט החוצה, וקינחה אותו במספר ליקוקים של העטרה.

אחר כך התיישבה לאחור על עקביה מולי, במבט מושפל.

מה היא חושבת עכשיו? מה עובר לה בראש? מה היא רוצה?

'מה את רוצה?'
'מה שאתה רוצה.'
'אני רוצה לחבק אותך.'

לי התקרבה אלי ועמדה על ברכיה בין רגלי ואז הפקידה את גופה בזרועותי.

חיבקתי את הגוף המטריף שלה אלי, והיא הניחה את ראשה על החזה שלי.

ליטפתי את ראשה והיא נישקה אותי נשיקות קטנות על החזה והצוואר.

בלי לעזוב אותה החלקתי מהכסא שלי, ועמדתי גם אני מולה על הברכיים שלי.

אספתי אותה בידי, וחיבקתי, וגם היא חיבקה אותי חזרה.

נשכבנו הצידה חבוקים עדין, ואז התגלגתי על גבי, והיא מעלי.

ליטפתי לה את הגב, המתניים, הישבנים, הירכיים, עובר בלי שבעה על כל חלק בגוף שלה שאליו הצלחתי להגיע.

היא התפתלה מעלי בתנועות גליות, מתחככת בי, מתחרמנת ממני.

התנועות שלה גירו אותי שוב, ושוב הזדקר איבר הזכרות שלי.

כיוונתי אותה כך שהזין שלי עמד בפתח הכוס שלה והיא המשיכה בתנועות הגליות שלה, ובכל פעם הזין ננעץ עוד ועוד לתוכה.

בשלב מסויים כשהזין היה כבר חצי בפנים, התיישבה עלי, ודחקה את כולו פנימה.

בעודה רוכבת עלי, אחזתי את ירכיה בהצמידי את ידי, מדביק אותם לעורה החלק.

הנאקות הקטנות שהשמיעה הלכו ותפחו, ומעין תחינה נשקפה מפניה.

'תגמרי מתוקה שלי,' - הצעתי לה, והיא גנחה וזעקה ורעדה והתפתלה.

משכתי אותה שוב וחיבקתי אותה, ואת רגליה דחקתי כלפי מטה עד שיישרה אותם.

היא שכבה עתה מעלי כשירכיה צמודים, והזין שלי נעוץ בתוכה. כרכתי את ידי ורגלי סביבה, והתגלגלתי ועליתי עליה.

המשכתי לחבק אותה בעודי דש את אגני אל מול אגנה.

ליקקי בלשונה את שפתיה, והיא נענתה לי, דוחקת אל פי את לשונה. מצצתי את לשונה, ליקקתי אותה, חיבקתי בכוח. וגמרתי.

המשכתי לדוש אותה ולנשק אותה, עד שהרגשתי שגם היא גומרת.

ירדתי מעל לי, ונשכבתי מותש לגמרי לצידה. זרועי תחת ראשה, ורגלה האחת עלי.

שכבתי על גבי והיא על צידה לצידי.

'איך את מרגישה עכשו?'

'הכי כיף בעולם.'

'למה?'

'אוהבת להיות הצעצוע שלך.'